שנייה. רגע. עוצרת הכל.
30 יום מהפכניים עברו עלינו. מה היה שם?
כשהתחלנו את התכנית ענבל פרנקו ואני
לא היה לנו מושג בכלל מה ניצור
אפילו השם שנבחר היה מהבטן עם ידיעה ברורה
ובראש – סיפורים אחרים לגמרי
הכל התחיל בשיחה ב-7 ימי הקורס בירושלים של Omanovic Haris
הכרנו קבוצה מופלאה, עפנו לפלנטות מקבילות
תחושת הביחד והחיות היו עוצמתיות ברמות בלתי מוסברות
הייתי אחרי חודש בלבד מפרידתינו מאבי
החיים היו סופר עוצמתיים.
באחת מארוחות הצהריים אילנית אמרה כמה היתה שמחה לקלילות עם הלייבים.
לא היה צריך יותר מזה עם ערבוב השאלה איך משמרים את האנרגיה הזאת
ובאותו רגע הוחלט! משחק מודעות חדש יוצא לאקרנים!
לייב אנד אלייב שמו ונעביר אותו ענבלי ואני.
זהו יותר מזה לא תיכננו.
30 יום שיתחילו ב 30.
בתקווה שיהיו שם משתתפי הקורסים בירושלים
ועוד נוספים.
כך היה. בימים הראשונים היו מעט.
לאט לאט האנרגיה השתנתה, בחרתי ללכת גם לקורס של דיין – בחירה של אפשרויות
ונוספו עוד. הכל היה מדויק. אותנטי, תמיד.
כאשת שיווק מעל עשור זה הדור החדש.
כנות, זה שם המשחק.
במהלך כל השבוע הראשון הקבוצה שילשה את עצמה.
הגענו ל 18.
מה היה בכל יום? בסיעור מוחות בחרנו מה נמוסס הפעם.
האנרגיה נוצרה יחד עם הקבוצה.
30 פאקינג ימים.
וואו.
בתהליך הזה, כמו בבית ספר פתוח
הכל מותר.
לעלות, לא לעלות ללייב.
להגיב לכולם, לא להגיב לאף אחד.
לקחת במה, להשאר בקהל.
רק חוק אחד שמרנו:
אין נכון ולא נכון, אין טעויות, אין טוב ורע ואין מסקנות.
רק להיות.
להיות עם איפור וגם רק כשקמים, בלי לזוז בכלל ולהשתולל
ולרוץ עם המצלמה. ימים שלמים בלי, ימים מלאים ברצף.
ואז הקסם קרה. משהו נפתח, השתחרר.
זו הפכה להיות הקבוצה הסגורה הכי פתוחה שיש.
כזאת שבא להקשיב, בא לשתף.
עם קרם פילינג על הפנים
בבוקר דקה אחרי שמתעוררים
ורגע לפני שעוצמים עיניים לשינה.
לפני ריצה, אחרי בריכה, באמצע הופכה, באמצע קורס (טוב זו מיקי)
שמה את כולנו בכיס הקטן 🙂
מה אני אגיד לכם? מי שלקח חלק, עפנו.
מי שלא אין לדעת איזו תרומה זו היתה לחייו.
כולנו לא יכולים לתאר מה היה שם שעוד לא קלטנו.
מפגש הסיום היה כמו מסע כומתה.
החיבוקים והדרך היתה כמו טרק להימליה.
בלייב הסיום, ביום ה-30 אגלה לכם שבסוף שכבתי על המיטה ובכיתי.
קוראים לזה הוכרת תודה.
בכיתי וסיפרתי שאני עברתי שיפטינג מטורף ב 30 ימים האלו.
ברור לכם שמי שמוביל תהליך חווה פי גודזיליון.
גיליתי עולמות חדשים בעצמי, גם ענבל חוותה ובכל מי ששיתף.
להסכים להחשף, להיות נטולי עכבות, עם לב פתוח, לבכות.
אבא שלי היה איתי בלייב הסיום. הוא איתי תמיד.
סיימתי בלבקש שכל אחד יסכים להיות הכוכב שהוא או היא באמת.
שיסכימו לזהור, להאיר מפנים והחוצה כמו זרקור.
כמו יהלום. להאיר דרך, להעיר אנשים. גופים, חיים.
להיות חלק בתהליך התפתחות של אנשים,
זו זכות גדולה שבחרתי בה ובתקופה האחרונה בוחרת יותר ויותר.
אם יש תחושה של חיות זו זאת.
שמחה להיות בה. תודה לכל מי שבוחר בה גם.
היום התחיל מחזור חדש.
התרגיל הראשון יצא לאויר.
21 ימים. השאלה שלנו בו הוא מה נבקש שיקרה ב 21 ימים הבאים.
אני ביקשתי שהסוללה שלי תהיה תמיד טעונה ושאדע להיות קשובה.
מה הבקשה שלך?
לילה טוב לכולם.
תודה לכל מי שהיה, שעכשיו ושיהיה בעתיד.
לכל דבר הזמן שלו והכי חשוב – לחיות מבחירה.
סופ״שׁ נעים!
מותר עדיין להצטרף.
מתחילות עוד הרפתקה.
ענבלי שותפתי למשחק והמסע, תודה עליך!
איפה נהיה עוד 21 ימים? שאלה מעולה.
בינתיים קבענו קורס בארס יחד ב 25.8. מוזמנים להכל 😉
אז תודה לכל מי שהיה ויהיה! ומי עוד אפשרי שיחווה את הקסם הזה? :))
